מארין ונטורס אינטרנשיונל (MVI) ביצעה מחקר ממוחשב כדי לבחון את הסוגיה של השפעות אקו-טוקסיקולוגיות של פליטת מתנול (Methanol) במי-התוצר של שתי אסדות הפקה במזרח הים התיכון. חברות נפט וגז לפעמים מזריקות מתנול לתוך מערך הצינורות שלהן בכדי למנוע יצירת מתאן-הידרט (Methane Hydrate) וכדי למוסס תרכובות הידרטיות (Hydrates) במערך הבארות, הצינורות וההפקה של נפט וגז.

יצירת תרכובות הידרטיות מורידה את מהירות הזרימה של נפט וגז בצינורות. השימוש העיקרי של מתנול בהפקת גז וקונדנסט הינה לעכב את היצירה של תרכובות הידרטיות בקווי ההולכה שמכילים תערובת של גז טבעי, גזים נלווים, גזי קונדסט ומי תוצר. לפני שמי התוצר מוזרמים למי הים הסמוכים לאסדה, הם לרוב עוברים טיפול להסרת פחמימנים (Hydrocarbons). מתנול, על כל פנים, לא מוסר לחלוטין במהלך הטיפול הזה. כמחצית מהמתנול נשאר במי התוצר לאחר הטיפול בעוד המחצית השנייה מתאדה לפאזה הגזית.

החשש העיקרי היה ההשפעה הפוטנציאלית של פליטות אלה על אוכלוסיית האורגניזמים בסביבה הסמוכה לאסדות. קיים מידע ספרותי מצומצם על השפעה הטוקסית ארוכת הטווח של מתנול על בעלי חיים וצמחים, הן בסביבה הימית והן במים מתוקים. MVI אספה את המידע הזה ועמדה על טיבו כדי להעריך את ריכוז המתנול במי-ים אשר אין לו השפעה (PNEC – Predicted Non-Effect Concentration). בעלי-חיים וצמחים ימיים שונים מגיבים באופן שונה לחשיפה קצרת-טווח ולחשיפה ארוכת-טווח של מתנול במי הים. MVI ניתחה את הרגישויות היחסיות ואת ההשלכות האקולוגיות של חשיפה למתנול בריכוזים נמוכים מה-PNEC ובריכוזים ריאליסטיים שונים של מתנול ולאורך מסגרות זמן שונות. המידע אודות הרעילות וההשפעות האקולוגיות של מתנול נבחן גם באופן יחסי לצפיפותו הצפויה בסביבה (Environmental Fate) ולנטייתו להישאר פעיל בסביבה (Persistence) תחת המשטר האוקיאנוגרפי באזור האסדות.

כמות המתנול במי-התוצר לא מהווה סכנה אקולוגית לחברות בעלי-החיים והצומח הימיים

תוצאות המחקר מראות כי ריכוז המתנול במי-התוצר בסביבת האסדות יקטן במהירות בגלל תהליכי דילול, ביו-דגרדציה ואידוי. הקטנה זו בריכוז המתנול תהיה בסדר גודל של 1:100,000 על-פני 100 מטר מפתח יציאת מי-התוצר. בגלל שמי-התוצר של האסדות הם בעלי ציפה חיובית (כלומר, הם פחות צפופים ממי הים ולכן הם צפים מעליהם) ובגלל שריכוז המתנול קטן במהירות אין זה סביר שהמתנול ישקע אל קרקעית הים. לפיכך, האורגניזמים היחידים שעשויים להיות חשופים למתנול הם אלו השוכנים ב-50 המטרים העליונים של עמודת המים. בהתחשב בריכוזים הצפויים של המתנול בפתח יציאת מי-התוצר, נראה כי רעילותו תהיה נמוכה ולא תסכן יצורים הימיים החיים בחלק העליון של עמודת המים ועל גבי החלק העליון של רגלי האסדות. מחקר זה מראה כי פליטת מתנול במי-התוצר לא מהווה סכנה אקולוגית לחברות בעלי-החיים והצומח הימיים בעומקים הרדודים בקרבת האסדות במזרח הים התיכון.